פסק-דין בתיק ב"ל 4054-11-12

1.                 לפני ערעור בהתאם להוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 3.9.12 (להלן - הועדה), אשר התכנסה בעקבות פסק דינה של כב' השופטת ורבנר מיום 14.9.11 (בל 20890-12-10, להלן - פסק הדין) והותירה את נכותו היציבה של המערער בגין כתפו הימנית על 50% בתחולה מיום 1.1.04 וכן הותירה את הפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער במלואה, תוך שהוסיפה למערער 10% נכות יציבה בגין מצבו הנפשי, מבלי שקבעה למערער כל אחוזי נכות בגין ברכו הימנית.

השתלשלות העניינים וההליך שבפני

2.                 המערער, יליד 1952, נפגע בתאונת עבודה ביום 8.10.01 בברכו הימנית ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה. בעקבות התאונה, המערער היה בטיפולים רפואיים, כאשר בדרכו חזרה מטיפול ביום 9.11.01 נפגע המערער בכתפו הימנית ואף תאונה זו הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן - תאונות העבודה).

3.                 המערער נפגע בתאונת עבודה קודמת ביום 9.6.96 בברכו השמאלית.

4.                 בתאריכים 19.8.03 ו- 19.10.04 עמד המערער בפני ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר בחנה את נכותו בגין תאונות העבודה וקבעה לו נכות בשיעור 55% (50% בגין הכתף ו- 10% בגין ברך ימין) בתוספת הפעלת תקנה 15 במחצית, סה"כ - 83% נכות יציבה בתחולה מיום 1.1.04 (נספחים א1' ו- א2' לנימוקי הערעור).

5.                 הן המערער והן המשיב השיגו על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון (ראה ערר המערער מיום 9.11.04 וערר המשיב מיום 1.11.04, נספחים ג' ו- ב' לנימוקי הערעור בהתאמה) וערריהם נשמעו בפני ועדה רפואית לעררים, אשר החלטתה לא הובאה בפני.

6.                 על החלטת הועדה הרפואית לעררים הגיש המערער ערעור לבית דין זה (בל 1783/08, בפני כב' השופטת (בדימוס) סמיר-עמאר). ביום 9.6.10 ניתן פסק הדין על פי הסכמת הצדדים, לפיו יוחזר עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, אשר תדון בעררים המקוריים של הצדדים על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון ותנמק את החלטתה (נספח ד' לנימוקי הערעור).

7.                 בעקבות פסק הדין, התכנסה בתאריכים 14.7.10 ו- 1.12.10 ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש וקבעה למערער נכות בשיעור 50% בגין הכתף בלבד, ולאחר הפעלת תקנה 15 במלואה - נקבעה למערער סה"כ נכות יציבה בשיעור 75%. אף על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית דין זה (בל 20890-12-10, בפני כב' השופטת ורבנר).

8.                 בפסק הדין מיום 14.9.11 נקבע, כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים שהרכבה יכלול את אותו האורטופד והנוירולוגית שישבו בה, אולם במקום המומחה בתחום א.א.ג. ימונה מומחה בתחום הפסיכיאטריה; בפסק הדין ניתנו, בין היתר, הוראות אלה (נספח ה' לנימוקי הערעור):

2.                 עניינו של המערער מוחזר, אך ורק לצורך בחינת קיומן של נכויות יציבות בתחום הפסיכיאטרי וכן באשר לפגיעה בברך ימין, ואחוזי נכות שנקבעו למערער בגין הפגיעה בכתף ימין, כמו גם הפעלת תקנה 15 בגין אחוזי נכות אלה - יוותרו בעינם כנתון סופי...

4.                 הועדה תתייחס לשאלה - האם   קיימת למערער נכות יציבה בתחום הפסיכיאטרי, וככל שיקבע כי קיימת נכות כזו - האם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה?...

5.                 הועדה תתייחס לשאלה - האם למערער נכות יציבה בברכו הימנית, וככל שתקבע כי קיימת למערער נכות כזו - האם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה מ-8.10.01 - ובאיזה מידה? הועדה תנמק קביעה זו וכן תתייחס לתוצאות בדיקת M.R.I מ- 27.1.02.

6.                 ככל שהועדה תגיע למסקנה, כי למערער אחוזי נכות בתחום הפסיכיאטרי ו / או אחוזי נכות בגין הפגיעה בברכו הימנית, תשקול הועדה - האם יש מקום להפעלת תקנה 15 בהתייחס לאחוזי נכות אלה, וזאת לאחר התייעצות עם ועדת הרשות, וזאת תוך לקיחה בחשבון של מצבו של המערער בכללותו, ולא רק בתחום הפסיכיאטרי ובברכו הימנית."

7.                בעקבות פסק הדין, התכנסה הוועדה הרפואית לעררים ביום 2.4.12 בהרכב שכלל מומחה מתחום הפסיכיאטריה כנדרש. הועדה שמעה את תלונות המערער ובאת-כוחו בתחום האורטופדי והפסיכיאטרי, ערכה למערער בדיקות קליניות הן ביחס למצב הברך והן בתחום הפסיכיאטרי, תוך שקבעה כי לא נותרה למערער כל נכות בגין ברכו הימנית, ואילו בתחום הפסיכיאטרי ביקשה הועדה מהמערער לבצע בדיקה פסיכודיאגנוסטית חוזרת בטרם סיכום מסקנתה (נספח ו1' לנימוקי הערעור).

8.                הועדה התכנסה בשנית ביום 3.9.12, ולאחר שעיינה בחוות דעת רפואיות שהוגשו לעיונה ובדו"ח האבחון הפסיכודיאגנוסטי מיום 5.6.12, קבעה הועדה למערער 10% נכות בתחום הפסיכיאטרי, כך שסה"כ הנכות הצמיתה עלה ל- 55% בתחולה מיום 1.1.04, ולאחר הפעלת תקנה 15 במלואה - נקבעה למערער סה"כ נכות יציבה בשיעור 83% (נספח ו2' לנימוקי הערעור).

החלטת הועדה שלא להעניק למערער דרגת נכות כלשהי בגין ברך ימין, היא מושא הערעור שבפני.

9.                בדיון מיום 29.5.13 נשמעו בפני טענות הצדדים.

10.           לטענת המערער שגתה הוועדה משלא קבעה לו דרגת נכות כלשהי בגין ברך ימין, כאשר הועדה התעלמה למעשה בהנמקתה מתוצאות בדיקת ה- MRI מיום 21.1.02, הסמוכה למועד הפגיעה, בניגוד להוראות פסק הדין שמכוחו התכנסה.

הוסיף המערער וטען, כי עיון בפרוטוקול הועדה מלמד, כי הועדה חזרה על דבריה מישיבתה הקודמת וקבעה כי מדובר ב"קרע חלקי אשר נרפא תוך מס' חודשים", זאת בניגוד לממצאי בדיקת ה- MRI מיום 27.1.02, שבוצעה כ- 3.5 חודשים לאחר הפגיעה ואף בניגוד לממצאי בדיקת הועדה עצמה בישיבתה הקודמת מתאריך 14.7.10 (נספח ח' לנימוקי הערעור) במסגרתה ציינה הועדה כי קיימת הגבלה בכיפוף עקב כאבים.